מתיחת פנים החזירה לי את הביטחון – סיפורה האישי של אישה

להחליט לעבור מתיחת פנים זה לא תמיד קל. אמנם את כבר ישבת עם עצמך והבנת שזה צעד שאת רוצה לעשות, אך גם אם את שלמה עם התהליך לחלוטין – לא תמיד הסביבה מעודדת אותך אשכרה ללכת על זה. שלא בצדק, לעיתים ישנה סטיגמה פוגענית כלפי טיפוליים אסתטיים וניתוחים פלסטיים. לא תמיד החברה יודעת להבין את הצורך בטיפולים אלו ואת הרווחים שהם מביאים איתם. מתוך מודעות לעניין זה, בחרנו להביא את סיפורה של מיכל  שעברה מתיחת פנים בשנה שעברה ומספרת שלמעשה הזה הייתה השפעה חיובית ועמוקה על חיי היום-יום שלה.

סיפורה של מיכל

מיכל התחילה לחפש עבודה חדשה במכירות לפני כשנתיים – החברה בה עבדה נסגרה, והיא נאלצה לעשות הסבה. “זה היה מאוד מפחיד. חשבתי לעצמי, איך אני הולכת להתקבל לעבודה? אני בת 58, תיארתי לעצמי שיפילו אותי על הרגע הגיל שלי.

למרות דאגותיה של מיכל, התמזל מזלה והיא קיבלה הצעת עבודה רצינית במהרה. מקום העבודה בו בחרה לבסוף לעבוד לא דרש קריטריונים של מגדר או גיל, מה שגרם לחברי העבודה להפוך לקבוצה נפלאה ומגוונת.  עם זאת, היא מספרת, זו חברה צעירה: “הבוס שלי בדיוק הגיע לגיל 35; המקביל שלי לעבודה שדאג להכשיר אותי, היה בן 27. למרות שאני שומרת על עצמי מבחינה פיזית, הרגשתי בחוסר נוחות בעבודה עקב הפערים הגדולים.

חווית מתיחת הפנים של מיכל

מיכל מסבירה שהיא לא בחרה לעבור מתיחת פנים כי היא הרגישה שהיא חייבת את זה בשביל להשתלב – אלא הרגישה שזה הזמן לעשות את זה, כשהיא מוקפת בסביבה צעירה וממש כפסע לפני הזדקנות משמעותית יותר. “חשבתי לעצמי, אני הולכת להיות כאן עד שאפרוש, אז עכשיו זה הזמן. פניתי לרופא שעשה את הבוטוקס שלי במשך שנים, אז ידעתי שיהיו לי תוצאות טובות איתו. ברגע שהחלטתי ללכת על זה, סיפרתי לכל החברים והמשפחה שלי. כולם ידעו. נראה היה שהדור הקודם לי – אמא שלי ואנשים מבוגרים ממני ב-20 שנה או יותר – מתחרטים שלא עשו זאת בעצמם. שמעתי הרבה ‘וואו, הלוואי שהייתי עושה את זה. הלוואי שהיה לי את האומץ לעשות את זה’.

ההתאוששות ממתיחת הפנים

מיכל מספרת על תהליך ההחלמה: “עברתי מתיחת פנים מלאה, שכללה מתיחת צוואר והרמת עפעפיים. זה היה ניתוח שארך 5 שעות. הילדים שלי ראו אותי כשחזרתי הבייתה הביתה מההליך באותו יום, הבנים שלי שאלו אותי ‘את הולכת להיראות נורמלי שוב?’ כי במשך ארבעת הימים הראשונים, את לא נראית נורמלי. למעשה, הלייזר היה החלק הגרוע ביותר בכל ההתאוששות – הוא מתקלף ונשרף, ואת צריך לשים את תחבושת עבה על כל הגוף. אבל לא לקחתי שום תרופות נגד כאבים מלבד טיילנול”.

לגבי תפקוד בזמן ההחלמה מיכל מסבירה שאין מה לחשוש. “אנשים חושבים שבמשך כל זמן ההחלמה יש צורך לקחת חופש של שלושה שבועות. זה לא נכון. הייתי בחוץ, עשיתי קניות במכולת, ביום השישי כן עדיין הייתה לי נפיחות בפנים, אבל זה לא היה קיצוני בשום צורה. ביום ה-11 הייתי על מטוס לחופשת סוף שבוע”.

חזרה לשגרה

מיכל מציינת שכשחזרה לעבודה אף אחד לא הגיב על מתיחת הפנים. “אף אחד לא אמר לי כלום כשחזרתי לעבודה. כנראה הם היו פוליטיקלי קורקט, וגם אם הם הבחינו בשינוי לטובה במראה שלי הם לא העירו כלום. אבל אני מרגישה צעירה יותר, ואני יודעת על עצמי שלניתוח הייתה באמת השפעה פסיכולוגית חיובית על הבטחון העצמי שלי. עכשיו כשאני קמה בבוקר ומתכוננת לעבודה, אני לא מסתכלת יותר על הצוואר הנפול שלי ועל כל הפגמים. דברים כאלה יכולים להשפיע על כל היום שלך. וחבל לא לתקן אותם אם אפשר.

אני מבינה שיש אנשים ששופטים אחרים על ניתוח פלסטי, אבל אם מישהו שופט, זה קשור אליו ולבעיות שלו. את צריכה לעשות את הבחירה הזו בעצמך, בלי לדאוג מה אחרים חושבים. אם פעולה אסתטית תגרום לך לחוש יותר בטחון – אין סיבה לפחד מה החברה תחשוב. הרצון והשמחה שלנו חשובים הרבה יותר מכל סטיגמה חברתית”.